<h1>שבלי הלקט סימן קי"ח</h1>
<h2>דף מג:</h2>
אמר רב הונא עושין מחיצה למת בשביל החי, ואין עושין מחיצה למת בשביל המת. מאי היא. דאמר רב שמואל בר רב יהודה וכן תני שילא מרי מת המוטל בחמה באין שני בני אדם ויושבין בצידו. חם להן מלמטה, זה מביא מיטה ויושב עליה וזה מביא מיטה ויושב עליה. חם להן מלמעלה, מביאין מחצלת ופורשין עליהן, זה זוקף מיטתו ונשמט והולך לו וזה זוקף מיטתו ונשמט והולך לו, ונמצאת מחיצה עשויה מאליה. ואם אין שם לעשות מחיצה מניח עליו ככר או תינוק ומטלטלין אותו, דאמר מר לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד.
<h2>דף קמב:</h2>
אמר רב הונא עושין מחיצה למת בשביל החי, ואין עושין מחיצה למת בשביל המת. מאי היא. דאמר רב שמואל בר רב יהודה וכן תני שילא מרי מת המוטל בחמה באין שני בני אדם ויושבין בצידו. חם להן מלמטה, זה מביא מיטה ויושב עליה וזה מביא מיטה ויושב עליה. חם להן מלמעלה, מביאין מחצלת ופורשין עליהן, זה זוקף מיטתו ונשמט והולך לו וזה זוקף מיטתו ונשמט והולך לו, ונמצאת מחיצה עשויה מאליה. ואם אין שם לעשות מחיצה מניח עליו ככר או תינוק ומטלטלין אותו, דאמר מר לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד.
<h2>דף קנא.</h2>
מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת בשבת, ואומרין לו אם לא מצאת במקום פלוני הבא ממקום פלוני, לא מצאת במנה הבא במאתים. ר' יוסי בר' יהודה אומר ובלבד שלא יזכור לו שום סכום מקח. פי' דווקא מחשיכין להביא בחול, אבל להביא בשבת אסור, ואפילו על ידי גוים, ובהדיא שנינו ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית. והוא הדין לארון ותכריכין. ומסתברא אם היה המת מוטל בביזיון ברשות הרבים או במקום מפולת שמותר להוליכו על ידי גוים. ואם היה בכרמלית אפילו על ידי ישראל משום כבוד הבריות.
עושין כל צרכי המת, סכין ומדיחין אותו ובלבד שלא יזוז בו אבר. ושומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול בשביל שימתין. וקושרין את לחייו לא שיעלה אלא שלא יוסיף, ותניא מביאין כלי מיקר וכלי מתכת ומניחין אותו על כריסו כדי שלא תפוח, ופוקקין את נקביו כדי שלא יכנס בהן הרוח. ואין מעצמין עיניו שלמת בשבת ולא בחול עם יציאת הנפש. תניא אמר ר' יהודה שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה בשבת. וכן הילכתא.
